ללימודי קוסמטיקה אין מלגות...

למדינה יש אינטרס חזק ביותר לגרום לאנשים ללמוד מקצועות שמוגדרים כחיוניים.

מה הם המקצועות הללו?

רפואה, הנדסה מכל הסוגים, משפטים (למה לעזאזל? הדבר האחרון שאנחנו צריכים כאן זה עוד עורכי דין...), מנהל עסקים ועוד...

ואיך המדינה עושה את זה?

באמצעות השתתפות חלקית בשכר הלימוד של הסטודנטים, שבא לידי ביטוי באמצעות מימון של ההשכלה הגבוהה והאוניברסיטאות, ובאמצעות השתתפות מלאה בשכר הלימוד שבאה ליידי ביטוי באמצעות מלגות לימודים.

אבל מה עם כל מי שהמקצועות שהוכתבו על ידי המדינה אינם מתאימים לו והוא רוצה ללמוד משהו אחר כמו קוסמטיקה, כמה עולה ציפוי חרסינה לשיניים עיצוב שיער או אימון בחדר כושר?

הוא צריך לפתוח את הארנק ולממן בכוחות עמו את שכר הלימוד השערוריתי.

אני לא בטוח שזה כל כך צודק...

אמנם למדינה יש זכות מלאה להחליט היכן היא רוצה להשקיע את כספה אולם תארו לעצמכם מצב שבו המדינה היתה מחליטה להשקיע בתשתיות אך ורק במרכז הארץ ולהזניח לחלוטין את הצפון והדרום.

לכאורה מדובר בהחלטה תקציבית שאינה כרוכה באפליה על בסיס אישי – לכל אדם יש את הזכות המלאה לבחור היכן הוא מעוניין לגור ואם הוא רוצה שישקיעו בתשתיות שלו הוא פשוט יכול לארוז את המטלטלים ולעבור דירה למרכז הארץ.

אבל תודו שזה לא נראה טוב...

בדיוק אותו דבר בתחום ההשכלה.

למה, נערה שחלמה כל חייה להיות קוסמטיקאית ולעבוד במכון יופי משלה בטיפוח עור הפנים של לקוחותיה לא זוכה לתמיכה ממשלתית בעוד שנער שחלם לפתוח משרד עורכי דין ולייצג עברינים כן מקבל?

אז אפשר להגיד לנערה לעזוב את החלום שלה וללמוד משפטים כמו כולם, אבל למה?

רווית, סטודנטים לקוסמטיקה, מצליחה לתאר את המצב בפשטות " אני קמה כל יום בשש בבוקר ומתחילה לעבוד כבר בשבע בעבודת מלצרות שמסתיימת רק בשעה חמש בערב, בחמש אני ממהרת ללימודים ואת כל השבתות שלי אני משחיתה על שיעורי בית קשים"

אם המדינה הייתה עוזרת קצת לרווית לממן את שכר הלימוד בלימודי הקוסמטיקה שבחרה יתכן שרווית לא הייתה צריכה "לקרוע" את עצמה על מנת להגשים חלום.

פרטים נוספים באתר hechtsmile.com